אז הנה
ימים אלה, הקיץ הזה..
אני מרגיש שאני במעין צומת בחיים.
אם אני ממשיך לעוד שנה בלימודים, אם אני נשאר כאן בתל אביב.
אני מבין ולומד על עצמי המון דברים.
אני מבין שה-Passion שלי זה אנשים, והדרך שלי, זה חינוך.
שתשוקה לדבר מה זה אחד הדברים הכי חזקים שאפשר להאחז בהם ולטפס בעזרתם בסולם החיים
אני מבין שאני לא צריך לפרוש מהמערכת או מהחברה כדי להשפיע עליה.
אני מבין שאני צריך, או לפחות רוצה, להיות חלק ממנה ולהביא את מי שאני ואת מה שאני מאמין בו לשם-
אל החיים היומיומיים שלי, אל כל דבר שאני עושה בכל רגע נתון..
שאין טעם לבודד או להבדיל את עצמי כי ניכור מגביר ניכור וחיבור ופתיחות ואהבה- זה מדבק
אני לומד מהי המשמעות האמיתית של האיזון- בין להיות לבד ולהיות יחד, בין לעשות לעצמך לבין לעשות בשביל הכלל, בין לשנות משהו בחיים שלך, לבין לשנות משהו בחיים שלך שמשפיע על אנשים אחרים בסביבתך (אין כל כך הבדל)
ובעיקר אני לומד שאם משהו חשוב לי, או יש משהו שבא לי, פשוט צריך לקום ולעשות כדי שהוא יוגשם אל תוך החיים שלי.
לדבר עליו, לחשוב אותו, לעשות אותו.
אני לומד מהי כוחה של אמונה
בתקופה האחרונה היו רגעים שהייתי קצת אבוד..
מחזיק בהגה, מבלי ממש לדעת לאן לנסוע..
ולפעמים גם פשוט נסעתי מבלי להחליט על כיוון מוגדר.
אני מרגיש שאחרי כל הטלטלה, אני יודע קצת יותר על מי אני היום ועל מה אני רוצה להביא מעצמי לעולם הזה.
מה המתנה שיש לי לתת.
הבנתי שגם אם נראה לעיתים שאין מוצא, תמיד יש סימנים, בצורת ספרים, שירים, צלילים, מראות, חיות ואנשים סביבנו
שמוכנים ופשוט שם להאיר את הדרך, או שמאירים בדרכם ומהווים השראה למשעולים בהם אפשר לצעוד בחיים.
החיים האלה לא מוכנים לוותר עלינו כל כך בקלות
בספרו של קרלוס קסטנדה, 'משנתו של דון חואן' שואל קסטנדה את מורו, חכם ומכשף מקסיקני, באיזו דרך עליו לבחור
דון חואן עונה לו כך:
"לדידי, יש רק ההליכה בנתיבים שיש להם לב, בכל נתיב שעשוי להיות לו לב, בנתיב כזה אני הולך,
והאתגר היחיד שאני מציב הוא לעברו בכל אורכו, ושם מהלך אני, מסתכל מסתכל, בנשימה עצורה"
שאלך כל חיי רק בנתיבים שיש בהם לב.. הלב שלי ולבבות אחרים.
ימים אלה, הקיץ הזה..
אני מרגיש שאני במעין צומת בחיים.
אם אני ממשיך לעוד שנה בלימודים, אם אני נשאר כאן בתל אביב.
אני מבין ולומד על עצמי המון דברים.
אני מבין שה-Passion שלי זה אנשים, והדרך שלי, זה חינוך.
שתשוקה לדבר מה זה אחד הדברים הכי חזקים שאפשר להאחז בהם ולטפס בעזרתם בסולם החיים
אני מבין שאני לא צריך לפרוש מהמערכת או מהחברה כדי להשפיע עליה.
אני מבין שאני צריך, או לפחות רוצה, להיות חלק ממנה ולהביא את מי שאני ואת מה שאני מאמין בו לשם-
אל החיים היומיומיים שלי, אל כל דבר שאני עושה בכל רגע נתון..
שאין טעם לבודד או להבדיל את עצמי כי ניכור מגביר ניכור וחיבור ופתיחות ואהבה- זה מדבק
אני לומד מהי המשמעות האמיתית של האיזון- בין להיות לבד ולהיות יחד, בין לעשות לעצמך לבין לעשות בשביל הכלל, בין לשנות משהו בחיים שלך, לבין לשנות משהו בחיים שלך שמשפיע על אנשים אחרים בסביבתך (אין כל כך הבדל)
ובעיקר אני לומד שאם משהו חשוב לי, או יש משהו שבא לי, פשוט צריך לקום ולעשות כדי שהוא יוגשם אל תוך החיים שלי.
לדבר עליו, לחשוב אותו, לעשות אותו.
אני לומד מהי כוחה של אמונה
בתקופה האחרונה היו רגעים שהייתי קצת אבוד..
מחזיק בהגה, מבלי ממש לדעת לאן לנסוע..
ולפעמים גם פשוט נסעתי מבלי להחליט על כיוון מוגדר.
אני מרגיש שאחרי כל הטלטלה, אני יודע קצת יותר על מי אני היום ועל מה אני רוצה להביא מעצמי לעולם הזה.
מה המתנה שיש לי לתת.
הבנתי שגם אם נראה לעיתים שאין מוצא, תמיד יש סימנים, בצורת ספרים, שירים, צלילים, מראות, חיות ואנשים סביבנו
שמוכנים ופשוט שם להאיר את הדרך, או שמאירים בדרכם ומהווים השראה למשעולים בהם אפשר לצעוד בחיים.
החיים האלה לא מוכנים לוותר עלינו כל כך בקלות
בספרו של קרלוס קסטנדה, 'משנתו של דון חואן' שואל קסטנדה את מורו, חכם ומכשף מקסיקני, באיזו דרך עליו לבחור
דון חואן עונה לו כך:
"לדידי, יש רק ההליכה בנתיבים שיש להם לב, בכל נתיב שעשוי להיות לו לב, בנתיב כזה אני הולך,
והאתגר היחיד שאני מציב הוא לעברו בכל אורכו, ושם מהלך אני, מסתכל מסתכל, בנשימה עצורה"
שאלך כל חיי רק בנתיבים שיש בהם לב.. הלב שלי ולבבות אחרים.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה