הודו

הסופש הזה היה במתכונת הודו.
 פגשתי חבר שטיילנו יחד בהודו, והוא חזר לא מזמן אחרי שנה שהוא היה שם, הוא אמר שהוא מרגיש שהוא עבר שם תהליך, אבל הוא לא סיים אותו, והוא כבר פה..
האם אי פעם אנחנו מסיימים להיות בתהליך?
 פגשתי אנשים שהיו בהודו וחזרו מהודו ורוצים לנסוע להודו

וראיתי את הסרט 'סידהרתא' של ילד שנעלם בהודו ואביו יוצא לחפש אחריו.

וזה גרם לי לחשוב על:

1) הודו- אני מתגעגע אליה מאוד, אבל לא בשביל לטוס שוב, לפחות לא עכשיו, כי אם אני נמצא עכשיו במקום לא מספיק טוב, שלם או בטוח. אז גם שם אהיה כך. איאפשר לברוח מעצמך- זה טוב לצאת לפעמים מעצמך, אבל לא לעזוב את עצמך. או לברוח.

הודו- היא בתוכי, בתוכנו, בתוך כל אחד יש את המקום של החופש והפשטות והאהבה, העולם הוא אותו עולם- כאן או שם. התודעה שלך היא מה שחשוב. כאן או שם..

הבחוץ זה המראה לבפנים. הכל מתחיל.. מבפנים.

2) פרופורציות- לעיתים אנו חושבים על הבעיות שיש לנו בחיים כעל הדבר הכי נורא בעולם- אבל לפעמים בהשוואה לבעיות של אחרים הם כל כך ____- אנחנו ברי מזל. שנולדנו. שאנחנו חיים ובריאים ונושמים ומסוגלים ומקווים ובוחרים...

איזה כיף שיש בנו ת'חכמה והיכולת.. להיות מודעים. להתבונן, להבין. להרגיש.. לאהוב. 

3) 'אם לא נשחק כשאנחנו ילדים אז מתי נשחק?' משפט מהסרט, 

בואו נמשיך לשחק גם כשאנחנו קוראים לעצמנו 'מבוגרים'. מי אמר שאנחנו צריכים להפסיק? מי אמר שצריכים להיות רציניים כל הזמן.. איזה כיף לשחרר! להתמסר!

החיים יפים, הכל בסדר, מותר להנות. 

הנה ניסיון- לא ניסיון- הלכה למעשה. לשחק גם כשאנחנו מבוגרים.. 

להשתעשע במגרש המשחקים של המציאות..

לא לוותר על האמונה, להרשות לעצמנו לצחוק, להנות, ללמוד דברים חדשים

כמו ילדים. שיוצאים למסע והולכים לאיבוד.. ומוצאים את עצמם מחדש..

איזה כיף זה להקרין החוצה את האור שיש בנו לעולם.. למה לא לעשות זאת? 

למה לא להדביק אנשים אחרים באור הזה, ביופי הזה, שיש בנו. 

בלחגוג ולאהוב את החיים...

תודה. למסע המתמשך הזה שנקרא גם קיום, שמעמיד בפני המון שאלות ותהיות ואתגרים ועוזר לי למצוא את התשובות מבפנים..