היום
החלטתי לעשות קצת סדר במסמכים שלי,
וגיליתי תיק קטן שבו יש כמה מהמחברות מהטיול בשנה שעברה
וראיתי שם דברים שכתבתי.. בעיקר שירים.. וגם כמה מכתבים, שאנשים שהיו חלק מהטיול שלי, כתבו לי.
וזה מעניין, העניין הזה של הזיכרון. והמקום שהוא תופס בחיים שלנו
כמעט שנה עברה מאז. כל כך רחוק, כל כך אחר
איך הדברים עולים וצפים שוב.. מראות, נופים, חיוכים, עיניים..
לילות טרופים.. שירה ונגינה... רגעים קטנים שיכולתי לקרוא להם שברי חיים, או רסיסי אושר..
ואיפה כל זה היום? זה חייב להיות קיים איפשהו.. בקופסת זיכרון אי שם במח? בנפש?
מה משמעות הזכרונות הללו על החיים שלי כיום? עד כמה אני חי את העבר הזה?
האם אני מנסה להפוך את ההווה שלי להיות דומה לו? האם אני מתייסר על כך שאינו כזה?
יהודה עמיחי הצליח לתאר זאת היטב
בשני משפטים פשוטים שאומרים כל כך הרבה:
"לשכוח ולפרוח, לפרוח ולשכוח, זה הכל
השאר, עצבות עיניים ותאורי מסע"
יש יופי
יש פרפר שמנגן על לבי במשק כנפו
יש נחל שזורם בי ושזורמים בו מימיו
ויש ילד שצוחק בי והוא אדם על סלע שלמרגלות ההר
ויש שמש שמלטפת ומסתתרת בי ומאחורי ענן
ויש יופי ויש יופי
יופיו של הפרפר והנחל והילד והשמש והענן
יופיה של הממשות, של החי ושל הקיים.
______
נפש
בכל פעם שאת חומרת מחיקי
כאילו היתי שוכח מי אני, למה אני,
כאילו אני רק גוף ובשר
ללא עתיד
ללא עבר
וכשאת מגיחה, כמו שאת מגיחה,
כמו פכפוך הנחל, כמו ליטוף החמה.
הו אז אני נזכר
וכולי מתמלא אור ופליאה
בחור המקשר ביני ובין ההוויה
הייתי רוצה לקרוא לך נפש
יודע אני כי את נפש
-כפר ארו, ג'אמו קשמיר, יולי 2013
-שני שירים שכתבתי בכפר ארו, ג'אמו קשמיר, הודו.
יולי 2013
_____
עוד כמה שירים שמצאתי ואני לא יודע מתי או איפה כתבתי אותם אבל אני יודע בהשראת מי הם נכתבו:
שיר וולט וויטמני
האוכל המונח על צלחתי
טעמה של האלוהות
מרבדי העשב עליהם אני נרדם
יצועה של האלוהות למעני
הצלילים שנופלים אל אזניי
מנגינתה
האנשים בהם אני מוקף, המראות והנופים
חיבוקה
השפתיים, רוך המגע, אהבת אשה ורע
נשיקתה
_____
מציאויות ממוחזרות
(בהשראת כותרת השיר של חוזה גונזלס)
היה אתה, היה נינוח
אל תתן לחשיכה
לראות אותך זורח
היה משאלתך, היה רצונך,
היה האלוהים של עצמך
ברא את הרגע, צור את העומד להיות
הפסק לחיות מציאויות ממוחזרות
_____
דאראמסלה
דאראמסלה
מה היית בשבילי
אם לא - קרוסלה
של מנגינות הפתעות ואהבות
של מפגשים ישנים חדשים
של שמש גשם ועננים
של סוף והתחלה
של לנסוע ולחזור בחזרה
_____
חשבתי שהטיול נגמר
כשהמחברת נגמרה אבל אז
הטיול נמשך
אז קניתי מחברת חדשה
כשעזבת
אז חשבתי שזה סוף העולם
אבל אז
האהבה המשיכה
אז המשכתי לחיות
כשחזרתי
חשבתי שהכל יחזור להיות אותו דבר
אבל אז
זה לא קרה
אז המשכתי להשתנות
כשחזרת
חשבתי שזה כמו חלום
אבל אז
זאת הייתה מציאות
אז הפסקתי
למות
_____
אני אוהב לראות אנשים מתפללים
כשהם מתפללים
הם כל כך חדרי אמונה וכוונה
שרק מתוך הכוונה והאמונה הזאת
מה שהם מתפללים אליו קיים
גם אם הוא לא קיים
- מתוך התבוננות בשני חברים בשעת תפילת ערבית בבית היהודי בדאראמסלה
____
לפעמים אתה נזכר כמה מעט אתה צריך
וכמה ממה שאתה חושב שאתה צריך
אתה לא באמת צריך
- על מה שהטבע מלמד אותנו כשאתה נמצא בו
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה